מה קורה?

זה מה שפתח את ישיבת המערכת האחרונה. איזה כיף! אדם הביא סופגניות לכולם. הכיף המשיך כשלמדנו שהנה, עוד כמה דקות תעלה לשידור המהדורה שלנו, וגם, שאו-טו-טו נשדר את הפרק הראשון בסדרת היומנים הדוקומנטריים שמפיק אדם, כן, אותו אדם עם הסופגניות, על קבוצת התיאטרון הקהילתית של קבוצת מבוגרי הקהילה, "קשת הזהב".

הפרויקט הייחודי הזה, של הטלויזיה הקהילתית הגאה, כבר בן שנה וחצי עוד מעט, והוא לאט לאט מתחיל לזחול. אם בהתחלה היינו אותו צוות של 3 כתבים שגם ערך וגם עשה קריינות, פתאום יש כמעט 15 משתתפים. אז נכון שלא כולם מגיעים לכל פגישה, והעבודה עם מתנדבים תמיד תישאר איטית יותר מאשר מערכת אמיתית של מגזין - אבל - יש כאן תחושה של משהו שמתחיל לזוז.

לפני חודש בערך התחיל להנחות את הישיבות אלדד, רכז המתנדבים החדש של שישה צבעים. זה איפשר לי בעיקר לשחרר את האחריות מההנחייה, מהריכוז, ולהתמקד בפן המקצועי. אם עד נובמבר קורנליה הייתה אחראית על ההכשרה והחניכות האישיות, עכשיו אני מוצא את עצמי נפגש כל יום שני ושישי עם מתנדבים ומראה להם איך עושים לוגגינג ואיך עובדים עם תוכנת העריכה סינלרה. וזה משפיע. פתאום מתנדבים אומרים לי - "תראה, זה צולם לא טוב כי המצלמה זזה כל הזמן" או "זו הקלטה עם סאונד ממש גרוע" - וזה אומר שיש כאן תהליך של למידה, של גדילה, שפתאום הם יודעים לבד כבר להעריך את היצירה שלהם. זו תחילת הדרך לביקורת עצמית ולהשתפרות.

אנחנו נמצאים בחודש דיי מורכב, עם כל החורפיות הזו, ועם חדר העריכה שנמצא בצד השני של העיר. ולא פחות חשוב - עם הקושי הרגיל של הציוד והלוגיסטיקה. ולכל זה צריך גם להוסיף את חוסר הביטחון של המתנדבים שלנו, שכל הזמן רוצים שיהיה איתם עוד מישהו שיעזור לצלם או להקליט. אני נושא מכאן תפילה למשרד התקשורת - תנו לנו את הכח להמשיך בדרך הזו. תנו לנו את הציוד ואת האמצעים לקדם את העשייה הכל כך חשובה הזו. תנו לנו להראות לקהילה הגאה בארץ שיש פנים ודמויות, שיש כאן משהו חי וחם.

זה מחזיר אותי לסופגניות, שעימן פתחנו. אני חושב ש"מה קורה" נמצאת בשלב דיי סופגנייתי. מבחוץ היא רוצה להפיץ ריח של משהו טרי, רענן ומגרה. אבל בפנים יש הרבה בועות אויר, הרבה סימני שאלה - איך נתמקצע? איך נשתפר? איך נממן את הציוד? איך נרחיב את הפעילות? ויש את הריבה - את המתנדבות והמתנדבים שעושים את העבודה בשלב החלוצי הזה, שלפעמים מדמה אותנו לכמה משוגעים בתוך ביצה, מהתקופה של אי-שם, לפני הקמת המדינה.