מה קורה?

להקת התיאטרון של איגי, ארגון הנוער הגאה, העלתה הצגה בשם "זן נדיר", בהשראת הרצח באגודה באוגוסט האחרון (1/8/09). הדר גרד יצא לראיין את טליק ניניו, יוצר ובמאי ההצגה, וכן משתתפים נוספים. ערך: הראל ענבר

תומאס שמיידט, בן-זוגו של ניר כץ ז"ל, מנרצחי הפיגוע ב"בר-נוער" ברחוב נחמני בתל-אביב (1 באוגוסט 2009), עלול להיות מגורש

מתיו שפרד היה פעיל להט"ב שנחטף, נשדד ונרצח באלימות על רקע הומופובי. לאחר הרצח, יצאה קבוצת פעילים לראיין אישי מפתח בעיירה לארני, בה בוצע הרצח. 10 שנים לאחר מכן, הם חוזרים לשם לראיין שוב את האנשים שהיו חלק מהאירוע הזה. ההצגה "אפילוג" מבוססת על טקסט מקור מהראיונות הללו. היא הועלתה בחודש שעבר בתל אביב, כאשר כל המציגים ואף אולם ההופעה נתרמו למען סיוע לפצועי הרצח בברנוער. צילם - ברוך אורן, ערך - הראל ענבר.

מעדויות רבות שקבצו פעלי התארגנות "ועד ידידי הגן", אשר קמה כדי לייצג את קהל משתמשי גן העצמאות וגנים אחרים בתל אב

אתמול (שני) בערב נזרקה ביצה על שמשת רכב הנושא דגל גאווה, אשר חנה בחנייה ציבורית בגבעת שמואל. האירוע התרחש בזמן שבעל הרכב לא היה במקום, וכאשר בעל הרכב חזר אל רכבו, בשעה 21:00 בערב, הוא גילה להפתעתו כי ביצה הושלכה על השמשה הקדמית.

בסוף השבוע האחרון של אוקטובר, בבית ההארחה של קיבוץ צובה, נפגשו רוב ראשי ארגוני הקהילה הגאה ועימם מנהיגות ומנהיגים נוספים מקהילת הלהט"ב בישראל, במטרה ללמוד על טראומה ומנהיגות, ולנסות ביחד להתחיל להתמודד עם טראומת הפיגוע הרצחני באגודה. לקבוצה הצטרפו גם אילה כץ, אימו של ניר כץ ז"ל, שנרצח בפיגוע, וכן הסנאטורית ההולנדית אניה מולנבלט, פעילת זכויות אדם והוגה פמיניסטית. את הסדנא הנחה יאן אנדראה - מותיקי פעילי הלהט"ב בהולנד, ומומחה עולמי בתחום התמודדות עם טראומה בקהילה. ברוך אורן, שהשתתף בסדנא, דיבר עם יונתן גר, מנכ"ל הבית הפתוח, על הסופשבוע שהיה. ערך: הראל ענבר

חשד לתקיפה על רקע הומופובי בתל אביב: אלמוני תקך שלשום (שבת) לפנות בוקר זוג הומוסקסואלים שיצאו ממועדון הדום שבמתחם יד חרוצים בעיר, וכל "פשעם" היה שהלכו חבוקים. השניים אושפזו בבית חולים, כשאחד מהם במצב בינוני. עד ראייה לתקיפה סיפר כי כמה דקות לפני האירוע, התוקף נטפל אליו, "וזרק לי הערות מעליבות בגלל הנטייה המינית שלי".

שוקי, מפעילי הקהילה הטרנסג'נדרית, העלה בלוג בשם "עדות - אלימות על רקע שונות מגדרית", ובו התפרסמה בשבוע שעבר עדות על תקיפה שארעה אור לבוקר יום רביעי, 7 בספטמבר. העדה מספרת: "בסביבות 2 לפנות בוקר הטרידו אותי ואת חברותיי שוטרי מג”ב קיללו והשפילו אותנו בגלל היותנו טראנסקסואליות ההשפלות והגידופים היו מפחידים השנאה בעיניים שלהם הפחידה אותנו ובגלל זה נכנסנו לרכב שלי ובאנו לנסוע מישם הם חסמו אותנו ודרשו שנצא שנצא מהרכב כי הם רוצים לעשות בדיקה וחיפוש ברכב כמובן שזה היה בשביל להטריד ולא לתת לי לנהוג לבית אמרתי להם אני לא מדברת איתם ושיביאו משטרה רגילה במקרה עברה שם ניידת וחברה שלי ישר יצאה מהרכב וכל השוטרים קפצו עליה דחפו אותה וישר כבלו אותה באזיקים ולקחו אותה לניידת ולתחנת משטרה וכל זה השוטר מג”ב צוחק ונהנה מהמצב והחבר שלו ממשיך לדחוף את חברה שלי שהיא אזוקה"

כל סוג של דיכוי, הפליה, רדיפה וכ"ו, (איני מתכוון לאירועים חריגים ביותר כמו רצח עם והשואה, שמתרחשים לעיתים רחוקות, אלא למאורעות שוטפים ושגרתיים) - יפגעו בעיקר וקודם כל במי שנכנע להם! ותאמרו: מה סיכוייו של מיעוט קטן ואולי חלש מול רוב דורסני ואכזרי אפילו. ובכן רבותי, זכויות לא נופלות כך סתם מן השמים אלא מושגות רק במאמץ כה רב הכרוך במאבקים חברתיים, מאבק דמים אפילו. שימו לב כי פרוש המילה דמים הוא גם כסף וגם דם, משמע חיי אדם! הברירה היא בין לסבול לשווא או לנסות לתקן משהו, ויהי מה.

אתמול, יום ג', הפגינו עשרות טרנסג'נדרס בכניסה לבית ידיעות אחרונות ברח' מנחם בגין בתל אביב - במחאה על כך שהעיתון פרסם בחודשים האחרונים 3 כתבות טרנספוביות. צילום: רנה לב-רן. עריכה: ברוך אורן