"להוציא מתוק מעז"

דני גלעד, פעיל ותיק בקהילה הגאה, שלח לנו מכתב בבקשה לפרסמו באתר. אנו מביאים את המכתב כלשונו, וכן כתצריף (attachment), כפי שהתקבל בפקס. אגב, דני לא רשם זאת, אך אנו בטוחים שבכל המקומות שנרשם "הומופוביה" הכוונה היא כמובן "להט"בופוביה".

   
הטבח ב"בית האגודה" שהדהים והפתיע את הכל הינו מעל לכל ביטוי לזלזול גובר בחיי אדם ולא רק של להט"ב; אלא תוצאה להתדרדרות החברתית-ערכית קשה ומלווה באלימות שחלה בשנים האחרונות. טשטוש הגבול בין מילה למעשה, משמע העדר מודעות לכך שמותר, אולי, לפגוע בכבוד האדם אך לעולם אין להרים עליו יד על מנת לחבל בגופו או בחייו חלילה.
זהו עיקרון יסוד בכל חברה, קל וחומר נאורה או דמוקרטית, אחרת - חיי אדם הופכים להפקר.
   
כרגע טרם ידועים זהותו ומניעיו של הרוצח השפל ויש הבדל מהותי אם יתברר כי לא היתה רק שנאת חינם עיוורת, "נטו" כפי שארע בירושליים והשנה באילת ותודה לאל, בשני המקרים התוקף נתן את הדין.
הסתה פרועה והומופוביה ודאי משפיעות, אך האדם אינו פתור מאחריות למעשיו והשלכותיהם ומהחובה להפעיל שיקול דעת, גם אם התנהג כרובוט או חיה בעדר.
ולמרות הכאב והאבל, חובה להתעשת כדי לראות גם את חצי הכוס המלאה ולהשיב מלחמה שערה! במקביל לגילויי הומו-טרנספוביה קשים יותר, חלה ואף ביתר שאת פתיחות או סובלנות מרשימה, אחך עדיין אל בכל התחומים והמקומות. משמע שמתהווה תהליך של קיטוב וגם "גטואיזציה" - כל זה מאוד לא רצוי, ואנמק בהמשך.
דרישה מהשלטון לאכיפה קפדנית ביותר של חקיקה מחמירה כנגד גילויי עוינות אלימום וגם להסברה הולמת בכל מערכת החינוך יסייעו; השר גדעון סער מודע לחומרת הענין.
אבל "ישועה" חייבת ותוכל לבוא רק מתוך הקהילתה. ככל שיותר ויותר בני אדם יחיו ויחוו את מינייותם וחייהם ללא מורא ובגלוי, כך החברה תאלץ ותתרגל לכבד גם את מי שאינה אוהבת מן הסתם. לכן מזה שנים רבות דרשתי להקים סניפים, קבוצות וכ"ו בכל עיר וכפר, כולל מגזר המיעוטים, כמובן על כל הקשיים הסכנות והסיכונים וחלילה שפיכת דם נוספת. ועל כך נאמר "תגר על כל מעצור ומיצר", כי אחרת זה "לשחק" לידי האויב, גם משום שרק פעילות חברתית/קהילתית שלא למטרת מין, יכולה לחזק את הקהילה ברמת הפרט והכלל כאחד! ולעולם אין די. לכן חובה לנצל את הנסיבות הקשות שנוצרו לתנופת התפתחות והתפרשות בכל הארץ! כבר עתה! אז, אנא גשו לעבודה.
מדוע עדיף שהנוער יזדהה דווקא עם "סלב" גיי/טרנס ולא עם בני/ות גילם מהשכונה, העיר או האיזור שלהם? מדוע יאלץ אדם לצאת מעירו, לעתים למרחק רב, כדי למצוא קבוצה או מסגרת חברתית מתאימה, מקום בילוי וכו'? אין זה הגיוני.
מטרת ההומופוביה היא לצמצם ולתחום ולהגביל ככל שניתן, מבחינת מיקום, נוכחות או נראות; ליצור "גטואיזציה" וקיטוב; שיהיו כמה שפחות גייז וטרנס שייראו כמה שפחות וגם לא בכל מקום - כלומר שיכנסו מתחת לרצפה, לא רק בארון.
והרי זה קורה מרגע שהפעילות מתרכזת בעיקר בת"א ועוד כמה מקומות, ובשאר אין כלום, פרט לאינטרנט וכאלה.
עיתונאי חרדי אמר: גם אצלנו יש דברים כאלה ואנו מתמודדים איתם בדרכנו, אך זה תמיד מתחת לפני השטח וכך חייב להשאר גם מחשש ל"הציץ ונפגע". אסור לקרוא לילד בשמו! וכי מדוע ייאלץ אדם לחיות במחתרת או בפחד ודיכוי רק על מנת לגונן על זולתו מייצר הפיתוי? הרי כל ה-Gay Liberation אינו אלא מאבק על הזכות "לצאת מהארון" ללא חשש! כי גייז וטרנס היו גם לפני כן, במסגרת הבנה שבשתיקה שכזו "החברה השלטון לא יטרידו ממש כל עוד תישארו מאחורי פרגוד ומסיכה"! וגם לא תקראו לילד בשמו, כמובן.
אסור להשלים עם מצב בלתי נסבל שעדיין יש סיכוי לשנותו, כי המשמעות היא הפקרת הדם והנפש של עצמך!
אני משוכנע כי מצב הלהט"ב יכל ויכול להיות טוב יותר לו ננקטה מדיניות שונה לגמרי. לא גישה מתרפסת נוסח "מה לעשות שאנו כאלה", או מתגרה "אנו גאים להיות גייז וכו' על אפכם וחמתכם" אלא קו אסרטיווי ומאוד עקבי ונחרץ, המדגיש את זכותו היסודית וגם החוקית של האדם לחיות כרצונות, משמע להיות שונה אף מתוך בחירה, מפאת זכותו של האדם על גופו, מרגע שמדובר גם בעניין מיני למשל.
החברה חייבת לקבל מסר ברור ונחוש "הקהילה נמצאת בגלוי ובכל מקום בזכות ולא בחסד!" ולא תוותר על כך ויהי מה. זהו "קיר הברזל" של הלהט"ב!
אך כל עוד הקהילה לא תפגין בביתה וגם כלפי חוץ את אותה מידה של סובלנות וקבלה ושיוויות שהיא דורשת ובצדק כלפיה מצד החברה; היא תהיה בגדר "נאה דורש שאינו מקיים". גרוע מכך, לא יהיו בה הכוחות הדרושים למאבק מוצלח לגמרי, כי המשמעות היא שאינה לגמרי שלמה עם עצמה, והרי יש לא מעט הומו/טרנס פוביה עצמית, גם בקרב צעירים.
אדם שאינו מעריך, מכבד, אוהב את עצמו ומאמין בעצמו, לא יוכל להתייחס אחרת לזולתו ועלול לגרור תגובות בהתאם! אם מנהיגות הקהילה לא תהיה "כחלוץ לפני המחנה" ובכל התחומים, לא תהיה לה זכות קיום. כי ארגון או משרד כל אדם מסוגל לנהל אולי אף טוב וזול יותר!

לסיום, הערה אישית. הרוב מודה ומסכים כי מצב העיניינים בתוך הקהילה רחוק משלמות וכי הדבר נכון פי כמה ביחס החברה כלפיה! ובעיקר כי חובה וגם ניתן לשפר באורח משמעותי בשני המקרים. טרם זכיתי לתשובה משכנעת, מהאגודה למשל, מדוע אם כן, דברים לא נעשו תמיד כראוי (אם בכלל) והרי איש לא טען כי הצעותי אינן בגדר האפשרי, הסביר, ההגיוני וכו' גם אם ביצוען אינו תמיד קל או מיידי); וחזרתי עליהן במשך שנים, חלקן התגשמו אמנם, אבל באיחור, וזמן שאבד לא ניתן להחזיר!
מאוד אהבתי כמה מילים מהשיר של Sting אודות הדמות הידועה Quentin Crisp:
"Confront your enemies, avoid them if when you can, but be yourself, no matter what they say!"
דיי משקף את ה"אני מאמין" שלי.

דני גלעד

קובץ מצורףגודל
2009-08-17-danny-gilad.pdf94.41 ק"ב